אף אחד לא מכין אותנו לרגע שבו מאזן הכוחות המשפחתי מתהפך והילדים הופכים להיות "המבוגר האחראי" ואלה שמטפלים בהורים. לרוב זה תופס אותנו בהפתעה, הזקנה קופצת על מי שעד לפני רגע ראינו בו את הכול-יכול, את מקור הבטחון והשלווה שלנו, ההורים שלנו.
הדיבר החברתי החשוב ביותר
המצווה של "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימייך על האדמה" טבועה בנו ואנחנו משתדלים לקיים אותה כל ימי חיינו. עם זאת, כשאנחנו מתבגרים ומנהלים משפחות משלנו, קריירות וזוגיות, אנחנו קצת דוחקים הצידה את ההורים שלנו. שוכחים להתקשר לפעמים, מגלגלים עיניים על טרוניות שלהם ולא ממש ממהרים למלא את בקשותיהם. חשוב שנזכור מדי פעם שהם אלה שאחראים על קיומנו ואנחנו צריכים להחזיר להם מידה של כבוד והכלה. לקריאה אודות בית אבות לתשושי גוף בפתח תקווה
לטפל במי שטיפל בנו
למרות הקושי הפסיכולוגי שלנו, אנחנו צריכים לזכור כי ההורים שלנו חווים תהליכים לא פשוטים. הגוף והמוח שלהם כבר לא חדים ונשמעים להם לא פעם, הם מאבדים חברים, בני זוג וקרובים, הם מבינים כי מצבם הולך ומתדרדר ולמרות כל אלה הם נלחמים על עצמאותם וכוחם.
כדי לעזור להורים חשוב לגייס המון אמפטיה למצבם, לנהל איתם שיחה שבה תבהירו את החששות ואת הדאגות שלכם, תשקפו להם את מצבם. אל תביכו אותם מול אחרים, מצאו את הזמן לנהל את השיחה בנחת, רק ביניכם, הרגיעו אותם ותנו להם להרגיש שאתם איתם לאורך כל הדרך. חשבו יחד על פתרונות למצבים פשוטים ומסובכים. יש הורים שיביעו רצון לעבור לדיור מוגן ואחרים שיעדיפו להישאר בביתם האהוב.
זכרו כי אתם לא רק מטפלים בהוריכם בכבוד אלא גם נותנים דוגמה לילדיכם שיום אחד ינהגו בכם באותה הדרך. מידע נוסף באתר נווה שלו
